איך תעזרו לחולה המאושפז זמן ממושך

אכפת לכם מהחולה ואתם רוצים לעזור לו ולבני משפחתו לצלוח אישפוז ממושך. הנה מה שכדאי שתעשו ומה שלא:

1. אל תגיעו לבית החולים אם לא התבקשתם ובטח שאל תגיעו בהפתעה. ביקורים עשויים להתיש גם את החולה וגם את המשפחה שצמודה אליו וביקורים בהפתעה עלולים לתפוס את החולה ומשפחתו ברגע שבו הם מעדיפים פרטיות. רוצים לבוא בכל זאת? סמסו לשאול אם אפשר ותכתבו כבר באותה הודעה שאתם מבינים לחלוטין אם כרגע זה מוקדם מדי.

2. הגעתם לבקר בבית החולים? אל תגיעו בידיים ריקות. לא, אל תביאו פרחים ובלונים, זה לא מועיל בכלום. לפעמים גם אוכל לא צריך, בטח לא חטיפים וממתקים, יש מספיק. מה כן להביא? תבררו לפני מה צריך: אולי תתבקשו לעבור בדרך בבית של החולה ולאסוף עבורו חפצים או דברים שאהב ושיכולים לעזור לו. אולי צריך שתקפצו לבית מרקחת להשלמת ציוד, אפשר חפצים שיכולים להיות פעילות לשעות הפנאי שמותאמת ליכולת של החולה או של מי שנמצא לידו. והכי טוב? תבואו עם שק ריק וקחו כביסה.

3. המנעו ממשפטים שנדמה לכם שמנחמים. להגיד "טוב, לפחות הוא בחיים" זה משפט בעייתי. אתם לא יודעים איך הולכים להיראות חייהם של החולה ומשפחתו ויש סיכוי שהם עלולים להיות מלווים בקשיים שלא מוכרים לכם, אז לא כדאי לבקש מהם להיות עכשיו גם בעלי חוב של תודה. גם סיפורים על הבן של האחיין של הקולגה שהיה "ממש באותו מצב ויצא מזה לגמרי" כדאי לצנזר. אם אתם לא רופאים ואתם לא מכירים את המחלה לפרטיה כפי שהיא מתבטאת אצל החולה הספציפי הזה – להשוות אותו עכשיו לחולה אחר עלול לטפח ציפיית שווא או דכאון שווא.

4. מותר לכם להגיע לביקור בבית החולים גם בלי פרצוף עגום ומלמולי "אוי כמה שזה נורא". אנחנו יודעים שקרה משהו רע, אין צורך להזכיר לנו. תחייכו, זה בסדר. מותר גם לשתוק קצת. אפשר לעדכן את בני המשפחה במתרחש בחוץ, ספרו להם כמה הם אהובים ותבטיחו להם הבטחה שאתם חייבים לעמוד בה – שתהיו עבורם לעזר גם כשהם יצאו מבית החולים.

5. אל תגיעו בגדודים. בימי הקורונה כנראה לא תוכלו להגיע כלל, אבל גם כשהימים האלה יחלפו – המנעו מלהגיע בקבוצה שמונה יותר משני אנשים. למה? כי החולה יותש מזה מהר מאוד ויתקשה לעקוב אחרי השיחה וכי בני המשפחה שצמודים אליו יחושו צורך ישראלי טיפוסי לארח היטב ובמקום להקל עליהם רק תכבידו.

6. הציעו להחליף את בני המשפחה במשמרות ליד החולה. יתכן שבהתחלה תשמעו סירוב, אבל בשלב שבו בני המשפחה כבר ממש יצטרכו את זה הם עשויים להתבייש לבקש. איך תעשו את זה? כשאתם באים לביקור תבקשו מהקרוב שליד החולה ללמד אתכם מה הפעולות שצריך לבצע איתו ושחררו אותו אחר כך להתאוורר בחוץ לשעה. בשעה הזו בצעו אחת מהפעולות שהודרכתם איך לבצע. כשהוא יחזור ספרו לו שהבנתם וביצעתם ואתם מרגישים שאתם לגמרי מסוגלים לעשות את זה בתדירות של פעם בשבוע לכך וכך שעות. שלפו יומנים ותקבעו ביחד מועד קבוע שבו אתם מגיעים להחליף את הקרוב שנמצא שם הכי הרבה. ביום שבו אתם מגיעים למשמרת – תתעדכנו עם מי שליד החולה מה חדש ומה להביא. אם אתם ממש רוצים להועיל – תציעו לתת משמרת לילה. זה הזמן שבו הכי צריך אתכם.

7. עוד דרך לעזור לבני המשפחה במצב הזה זה לעזור למי שלא בהכרח ליד החולה באותו רגע, אבל כן סובל מהמצב – הילדים של החולה, הוריו, בן או בת זוגו. הציעו סיוע במלאכות היומיום – לנקות את הבית, להסיע את הילדים לחוגים או לשמרטף, לקחת את ההורים לפעילות כלשהי, לסייע בטופסולוגיה ובבירוקרטיה אם יש לכם הכשרה לזה. מחלה של אחד היא אירוע מרובה קורבנות. גם אם אתם לא מכירים אותם אלא רק את החולה – עזרו להם כי לא בטוח שיש להם מי שעוזר.

8. אם אתם לא באים למשמרת אלא רק לביקור – אל תשארו יותר מחצי שעה וגם זה בלחץ. אין זמן מינימום שחייבים לעמוד בו, גם קפיצה קטנה לכמה דקות לתת חיבוק וללכת זה לגמרי בסדר.

9. אל תתווכחו עם הצוות במחלקה – גם אם אתם רופאים או אחיות בעצמכם, גם אם עברתם מצב ממש דומה ואתם בטוחים שהם טועים. למה? כי כשאתם תסתלקו משם לחייכם, בני המשפחה והחולה יהיו אלה שיצטרכו להתמודד עם הפרצופים החמוצים של הצוות ועם התיוג כטראבל מייקרים. זיהיתם משהו בהתנהלות הצוות שמטריד אתכם? חכו עם זה בשקט עד שתצאו משם ואז תשלחו הודעה עם הפירוט ובסופה אל תשכחו להיות קצת צנועים ולהגיד שאתם מביאים בחשבון שיש מצ שפירשתם את הדברים לא נכון.

10. לכל אישפוז יש סוף. החזרה הביתה לא קלה. לקראת סיום האישפוז, עזרו להכין את הבית: תבדקו איזה ציוד החולה ומשפחתו יצטרכו ואילו אנשי מקצוע הם יצטרכו וסייעו באיתור שלהם. תתכוננו לתת להם עזרה במשמרות גם בבית ותנו להם זמן להתרגל למצב החדש. כרגע הם במצב נזקק, אבל יום אחד גם אתם עלולים להיות במצב הזה וכשזה יקרה – הם יהיו שם עבורכם ומעבר לזה.

אם יש לכם עוד שאלות – פנו אלינו לחמ"ל. היינו בסרט הזה, אנחנו מכירים אותו היטב.