למה לא כדאי להעסיק מטפלת דרך חברות הסיעוד

מקבלי גימלת סיעוד מביטוח לאומי לא יכולים לקבל את מלוא הגימלה בכסף, למעט מי שדורג ברמת החומרה הראשונה מבין שש הקיימות בגימלת הסיעוד. למה? כי המחוקק החליט לחייב את ביטוח לאומי ליצור תמהיל שירותים שמקבל הגימלה אמור לבחור מביניהם, ורק חלק מהגימלה יכול להנתן לו ככסף ישיר לחשבון הבנק ("גימלה ישירה"). 

במסגרת התמהיל הזה ניתן להמיר את הגימלה לשעות טיפול במרכז יום יעודי - לבעלי מוגבלות פיזית או לתשושי נפש. לעיתים קשישים מתנגדים ללכת למרכזים האלה בגלל רצון להדחיק את מצבם או כי אינם חושבים שיתרמו מכך, מה שמצער משום בחלק מהמרכזים האלה מפעילים תכניות מצויינות שמסייעות לקשישים לשפר ולשמר יכולות תיפקודיות. 

כמו כן ניתן להמיר חלק מהגימלה לחיבור לשירותי "קהילה תומכת", שבה מותקן בביתם לחצן מצוקה רפואי והם נהנים משירותי אב בית שמגיע לבצע תיקונים ועבודות קלות. גם זו אפשרות מומלצת מאוד, שכן שני הדברים חיוניים בגיל השלישי. 

אלמנט שלישי שניתן לכלול בתמהיל הוא רכישת מוצרי ספיגה באמצעות הגימלה ועל כך אין הרבה להרחיב - מי שזקוק להם בוודאי ימצא בכך תועלת רבה. אלא שמרבית הקשישים בסופו של דבר מקבלים את מרבית גימלת הסיעוד ב"שעות טיפול" של מטפלת, שביטוח לאומי נאלץ לחייב אותנו לקבל את שירותיה באמצעות חברות הסיעוד.

האפשרות הזו נגועה בבעיות רבות וקשות:

1. חסרות מטפלות - בחברות הסיעוד חסרות מטפלות, מה שגורם לכך שרף הכניסה לתפקיד נמוך מאוד. בנוסף, זה גורם לכך שלא תמיד ניתן לספק לקשישים מטפלות בזמן וקיים גם קושי למצוא מטפלת מחליפה. 

2. המטפלות לא עובדות את מלוא השעות - אין דרך יפה לומר את זה אז פשוט נומר את זה: שכר המטפלות בחברות הסיעוד נמוך כל כך עד שהן נוקטות בשיטות רמיה של החתמת המטופל על שעות עבודה שלא ביצעו. נניח שהמטפלת אמורה לשהות בביתו של הקשיש לחמש שעות טיפול? אחרי שלוש שעות היא מסיימת את עבודתה ומחתימה אותו על מסמך לפיו עבדה את מלוא חמש השעות. אני יודעת, אני יוצאת כאן בהאשמה קשה וגורפת על הונאה, אך לצערי הרב המציאות הראתה לנו אינספור דוגמאות לכך שלא מדובר בהכללה לא מוצדקת. טענתי כאן איננה למטפלות, כי כאמור - השכר העלוב הוא תמריץ לשקר. הבעיה שלנו כאן, כפרטים וכמדינה, זה שחברות הסיעוד נהנות מההפקר: חברות הסיעוד גוזרות מהכסף ששילם להן ביטוח לאומי תמורת שעות הטיפול קופון נאה והוא גדל כאשר המטפלת מדווחת שעבדה את מלוא השעות שלה - בין אם היא משקרת ובין אם לאו. לביטוח לאומי לא ניתנו האמצעים לאכוף על חברות הסיעוד להמנע מלשקר, כך שאי אפשר גם לומר שישנן חברות שסורחות יותר מאחרות. כולן פועלות באותה שיטה בזבזנית ולא אמינה.

3. בני משפחה מטפלים - המחסור הקשה במטפלות הוביל למצב שבו חברות הסיעוד מעודדות את בני המשפחה של המטופלים להירשם בחברות האלה כמטפלים של הקשישים. בן המשפחה מקבל מחברת הסיעוד את שכרה של המטפלת שהוא מחליף, אך חברת הסיעוד ממשיכה לגזור משכר זה את הקופון שלה. קרי: לא רק שחברת הסיעוד לא ביצעה כאן את עבודתה - היא הצליחה להפוך את העזרה שנותנים הילדים ובני הזוג למשפחותיהם למלאכה שהן עצמן מרוויחות ממנה!

אז מה לעשות?

לדעתנו ולדעת ארגונים שונים המסייעים לקשישים, עדיף לבחור בתמהיל שממקסם את הסעיפים שלא כוללים שעות טיפול של מטפלת - כמה שיותר שעות במרכז יום, קהילה תומכת, מוצרי ספיגה וכסף ישיר. אם בכל זאת נדרשות שעות מטפלת, עדיף לרשום בן משפחה כמטפל, להעביר אליו את הכסף ושהוא יאתר בשוק הפרטי מטפלות עצמאיות. מטפלות אלה, שניתן לאתר יחסית בקלות באתרים היעודיים ובקבוצות שהוקמו לשם, גובות כ 60-70 ש"ח לשעה, אך עובדות את מלוא השעות שהתחייבו להן.